מעפר באת ואל עפר תשוב, יבוא יום וכל אחד מאתנו קוראי המאמר הזה והן כותב המאמר בעצמו. יצטרכו להשיב את נשמתם לבוראם וגופם ייטמן באדמה.
איני יודע אם בהלכה יש עניין לעשות למת מצבת שיש מהודרת. איני מדבר על הצדיקים האמתיים שמתפקידנו להנציח ולפרסם את מקום מצבתם בכדי שיוכלו יהודים לבוא ולהתפלל בציונם.
יותר מכך כמובא בספרים שעד דור האר"י הקדוש אף אחד לא ידע על מיקום קבורת התנאים והאמוראים, שאנו רואים מפוזרים בכל רחבי הגליל ובכלל, אלא האר"י הראה לרבי חיים ויטאל את מקום קבורת הצדיק וכך עד היום אנו יודעים את מיקום ציונם, במהלך השנים ציונים אלה טופחו והושקעו, חלקם נעשו ממצבת שיש חלקם אבן גדולה מסומנת בכיפת תכלת.
אפשר למצוא כיום מפעלים רבים היוצרים מצבות שיש מיוחדות ואנדרטות מפוארות, עם עיטורים ואבנים מיוחדות. נראה לי שעניין זה בעיקר "עוזר" למשפחות הנפטרים עצמם הרוצים לגמול איזושהי טובה עם הנפטר ולא יודעים איך, כידוע לי החסד האמתי שאפשר לעשות לנחת רוח למנוח זה לימוד תהילים, הלכות ולימודים שונים מספרי הצדיקים האמיתים לעילוי נשמתו.
אנו עם ישראל מאמינים בני מאמינים, מאמינים באמונה שלמה שעולם זה הוא עולם חולף, כצל עובר כמו שהמשילו חז"ל ועיקר עבודתנו היא להכין את נשמתנו לעולם הבא ע"י תורה מצוות ומעשים טובים. הגוף לאדמה חוזר ממש לא משנה אם הוא ישכב תחת מצבת שיש או תחת אבן פשוטה...
יש המון סוגים של מצבות שיש, בינהם מצבות כפולות לזוגות שרוצים להקבר אחד לייד השני, בדרך כלל המצבות הללהו מאוד מהודרות עם כיתובים מרשימים.
אין הרבה סוגים של שיש, הרוב בוחרים סוג שנקרא שיש חברון, שיש גרניט או שיש טורקי.
בדרך כלל בימים הראשונים אחרי הקבורה שנקראים "ימי השבעה", בעלי העסקים של המצבות לא אוהבים לדבר עם הלקוחות, מכיוון והנושא מאוד מאוד טרי, מלווה בצער רב. ולפעמים האבל יוצא מדעתו ויכול לפלוט מילים לא במקום ולא קשורות בכלל בגלל תוקף אבלותו.
אחרי שקמים משבע כבר יש הרגשה קטנה של נחמה ושצריך להמשיך ולהשלים עם המצב הקיים שהמנוח איננו איתנו עוד.
השלב שבין המוות של המנוח לבין הקבורה, נקרא "אונן", שזה אומר שהאבלים הקרובים מאוד למנוח פטורים מכל המצוות בתורה, ביניהם, תפילה, תפילין, קריאת שמע, ברכות וכ"ו...
בסיעתה דשמייא, יהי רצון שנזכה ב"ה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן נצח סלה ועד.
